החלטה בתיק בש"פ 7940/12

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי כב' השופט ש' אטרש), בתיק מ"ת 15266-08-12, מיום 31.10.2012, בגדרה שוחרר המשיב למעצר בית עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

נגד המשיב ושבעה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המגולל פרשה של יבוא סמים מלבנון, סיוע לאויב ועבירות בנשק. ממבוא כתב האישום עולה כי גורג' נימר, המכונה אבו עלי (להלן: אבו עלי) וסעד קהמוז (להלן: סעד) הינם סוחרי סמים תושבי לבנון הפועלים בשירות החיזבאללה. השניים קשרו קשר להכניס כ- 20 ק"ג חומר נפץ מרסק מסוג RDX וחלקים ממערכת הפעלה (להלן: החבילה), לתוך מדינת ישראל. עוד תואר בכתב האישום, כי בין המשיב לבין הנאשם 7 בכתב האישום יחסי חברות, וכי המשיב הכיר את הנאשם 1 באמצעות הנאשם 7.

כתב האישום חובק מסכת של 11 אישומים, מהם שניים המיוחסים למשיב. להלן תמציתם:  

במסגרת האישום הראשון, נטען כי עובר לחודש יוני 2012, במועד שאינו ידוע במדויק, ביקש אבו עלי מנואף חטיב (להלן: נואף), המתגורר בכפר רג'ר, להכניס עבורו חבילה לתוך מדינת ישראל, בהציגו לו את תכולתה, כ- 20 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, תמורת סכום של 80,000 דולר אמריקאי. בהמשך, במועד שאינו ידוע במדויק, פנה אבו עלי לנאשם 1 בכתב האישום והודיע לו כי החבילה תישלח אליו מלבנון ותועבר אליו על-ידי בלדר. עובר למועד קבלת החבילה, ביום 10.6.2012, או בסמוך לכך (להלן: מועד העברת החבילה), פנה הנאשם 1 למשיב ולנאשמים 6 ו- 7 בכתב האישום וקשר עימם קשר לביצוע עסקת הסמים. בין היתר, תכנן הנאשם 1 עם המשיב כי הלה ייסע לקבל את החבילה משליח (הנאשם 4 בכתב האישום), בכפר כנא, בסמוך למסעדת "ליאלי שאם" (להלן: מקום המפגש). עוד הורה לו הנאשם 1 כי במועד הרלוונטי עליו להישאר זמין בזמן העברת החבילה, על מנת שנאשם 1, אשר תכנן לנסוע ברכב נפרד אחרי המשיב, יוכל להזהירו מפני נוכחות משטרתית, במידת הצורך. כמו כן, צייד הנאשם 1 את המשיב והנאשמים 6 ו- 7 במכשירי טלפון סלולאריים מבצעיים, לצורך ביצוע תפקידם.

           בתאריך 10.6.2012, או בסמוך לכך, נסעו הנאשם 1 ברכב מסוג גולף (להלן: הגולף), והמשיב ברכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: הטויוטה) מנצרת למקום המפגש, כאשר הנאשם 6 נוסע בציר התנועה, המוביל למקום המפגש, ברכב מסוג סקודה ומוודא כי ציר התנועה פנוי מנוכחות משטרתית. בטרם יצאו, הורה הנאשם 1 לנאשם 7 להמתין להם בביתו שבנצרת עד לשובם (להלן: הבית). הנאשם 1 סרק את הציר המוביל לצומת גולני ועמד בקשר, כל אותה עת, עם נואף והנאשם 4. במקום המפגש, קיבל המשיב מהנאשם 4 את החבילה, בסוברו כי מדובר בכ- 20 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, העמיסה לטויוטה ודיווח לנאשם 1 כי החבילה בידיו. המשיב והנאשמים 1 ו- 6 נסעו חזרה לנצרת. בסמוך למוסך השייך למשפחת הנאשמים 1, 6, 7, העביר הנאשם 1 את החבילה מהטויוטה אל הגולף ונסע לכיוון ביתו של הנאשם 6. בהגיעם סמוך לביתו של הנאשם 6, נכנסו הנאשמים 1 ו-6 לביתו של הנאשם 6, ובדקו שם את תכולת החבילה. לאחר שהנאשם 1 נטל ממנה דגימה הוא הבין כי לא מדובר בסם מסוכן והתעורר חשדו כי מדובר בחומר נפץ.

           ביום 12.7.2012, נחשפה החבילה ונתפסה על-ידי כוחות הביטחון.

           על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשם המשיב בביצוע עבירה של ניסיון לייבא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לסחר בסם, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה).

במסגרת האישום האחד עשר, נטען כי סמוך לסוף שנת 2011, במועד שאינו ידוע במדויק, נטל המשיב רובה מסוג M16 (להלן: הרובה), אשר היה בחזקת אחר. המשיב הסתיר את הרובה מתחת לכיסא האחורי של רכב מסוג טויוטה, אשר חנה בסמוך למוסך בו עבד הנאשם 6. בהמשך, הוביל המשיב את הרובה ברכבו והציגו בפני הנאשם 6.     

           על יסוד עובדות האישום האחד עשר, הואשם המשיב בביצוע עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, ובנשיאה והובלה של נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

עם הגשת כתב האישום, ביום 8.8.2012, ביקשה העוררת לעצור את הנאשמים, וביניהם את המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בבקשה נטען כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לכלל הנאשמים, ובכלל זה, הודאותיהם המפלילות של חלק מהנאשמים בחקירותיהם; תפיסת מטעני החבלה וחלק מהנשק; מצלמות אבטחה, וכיוצא בזה. נטען, כי העבירות המיוחסות לנאשמים מקימות עילה למעצרם, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) ו- 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לטענת העוררת, העבירות בהן מואשמים הנאשמים, בהיותן עבירות נשק וסמים, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, שעליהם להפריכה בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו- 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. כך גם, נטען כי מידת התחכום הרבה שהפגינו הנאשמים בביצוע המעשה מעידים על כי נשקפת מצידם מסוכנות רבה לשלום הציבור ולביטחונו. עוד צויין, כי למשיב הרשעה קודמת בגין חבלה כשהעבריין מזוין, משנת 2006.

תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן

ביום 4.10.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי המשיב הינו בעל פוטנציאל גבוה להתנהגויות לא שקולות, ומתאפיין בקושי לבחון את דפוסי התנהלותו המכשילים. שירות המבחן העריך, כי נשקפת מהמשיב סכנה גבוה להתנהגות פורצת גבולות בעתיד, כאשר יכולתו של המשיב לעמוד בסייגי השחרור הינה נמוכה. אשר למידת התאמתם של המפקחים המוצעים, צויין, כי חרף רצונם להתגייס ולסייע למשיב, חלופת המעצר המוצעת אינה יכולה להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב ממעצר.

ביום 21.10.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן, בהתאם להחלטת בית משפט קמא. שירות המבחן התרשם כי המפקחים החדשים שהוצעו על-ידי בא כוח המשיב, דודו של המשיב, מוחמד, ובן דודו, זוהיר, הינם אסרטיביים ובעלי יכולות להצבת גבולות, ומשכך, ראויים לפקח עליו, במסגרת חלופת המעצר בביתם שבחיפה. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין, כי בשל מאפייניו האישיותיים של המשיב, ולאור הפוטנציאל להתנהגות פורצת גבולות, יש מקום לחזק את הפיקוח האנושי במסגרת החלופה המוצעת באמצעות איזוק אלקטרוני. לבסוף, הומלץ, כי המשיב ישוחרר לחלופת המעצר בבית דודו בחיפה, כאשר הוא מפוקח בכל עת על-ידי אחד הערבים.

החלטת בית משפט קמא

ביום 31.10.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניינו של המשיב, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את חומר הראיות שבפניו. בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים.

           בית המשפט סבר כי המשיב ידע שמדובר בעסקה שאינה כשרה בנוגע לסמים, וכי על אף שלא ידע את סוג הסם ואת כמותו המדויקת, הבין כי אין המדובר בכמות מזערית. בית המשפט עמד על קיומן של ראיות לכאורה, בעלות פוטנציאל סביר להרשעת של המשיב, ועל קיומן של עילות מעצר סטטוטוריות לחובתו, הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, והן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. חרף זאת, קבע בית משפט קמא, כי אופיו של המשיב, תכונותיו ומאפייניו האישיותיים אינם מלמדים, כי נשקפת ממנו סכנה גבוהה לציבור או ליחידיו. זאת, בשים לב לכך שמעורבותו בהעברת החבילה אינה עמוקה; לכך שהוא לא פעל מיוזמתו האישית אלא עשה דברם של אחרים; ולנוכח העובדה כי שירות המבחן סבר כי בכוחם של המשמורנים החדשים לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית משפט קמא קבע, כי לאור נסיבות המעשה והעושה, המקרה הנדון נופל לגדר אותם מקרים חריגים המאפשרים שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

           לאור האמור, נקבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית דודו בחיפה, בפיקוח בני משפחתו כערבים. בית המשפט קבע את התנאים הבאים לשחרורו של המשיב לחלופת המעצר: איזוק אלקטרוני; איסור שימוש בטלפון שלא בנוכחות אחד המפקחים; איסור יציאה מן הארץ; פיקוח שירות המבחן, למשך 6 חודשים; חתימה על התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח; וערבויות של שני המפקחים בסך 25,000 ש"ח, לכל אחד מהם.